פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ח׳:ד׳

« פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ח׳:ג׳:ג׳ פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ח׳:ה׳:א׳ »

4 משנה: אֵין פּוֹחְתִין לָעֲנִיִים בְּגוֹרֶן מֵחֲצִי קַב חִטִּים וְקַב שְׂעוֹרִים. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר חֲצִי קַב. קַב וָחֵצִי כּוּסְמִין וְקַב גְּרוֹגְרוֹת אוֹ מְנָה דְּבֵילָה. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר פְּרָס. חֲצִי לוֹג יַיִן רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר רְבִיעִית. רְבִיעִית שֶׁמֶן רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר שְׁמִינִית. וּשְׁאָר כָּל הַפֵּירוֹת אָמַר אַבָּא שָׁאוּל כְּדֵי שֶׁיִּמְכְּרֵם וְיִקַּח בָּהֶם מְזוֹן שְׁתֵּי סְעֻדּוֹת:

5 הלכה: תַּנִּי רוֹבַע אוֹרֶז כּוֹלָה תַּבְלִין לִיטְרָא יֶרֶק שְׁלֹשֶׁת קַבִּין חֳרוּבִין חֲצִי לוֹג יַיִן רְבִיעִית שֶׁמֶן. עֲשָׂרָה אֱגוֹזִין חֲמִשָּׁה אֲפַרְסְקִין שְׁנֵי רִימּוֹנִין וְאֶתְרוֹג אֶחָד. מַה טַעְמָא וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ. תֵּן לוֹ כְדֵי שׂוֹבְעוֹ. חִזְקִיָּה שְׁאַל לְאָבוֹי מְנָא אִילֵּין שֵׁיעוּרָיָא אָמַר לָהֶן אֲהֶן צְרָרָא סְמַךְ הָדָא בִּרְתָּא. רִבִּי חֲנַנְיָה הֲוָה יְתִיב קוֹמֵי רִבִּי אִלַּי וְהוּא אֲמַר טַעֲמִין וְהוּא סְתַר. אֲמַר טַעֲמִין וְהוּא סְתַר אֲמַר לֵיהּ לָא בְּלַן מִסְתּוֹר אֶלָּא מִבְנֵי.

6 אָמַר רִבִּי מָנָא תַּנְיָא אַרְבַּע לִיטְרִין.

7 אָמַר רִבִּי לָעְזָר וְכֵן לְעֵירוּב. אָמַר רִבִּי חִינְנָא הָדָא דְתֵימַר בְּיַיִן אֲבָל בְּשֶׁמֶן מְעָרְבִין בּוֹ מָזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת. תַּנִּי מְעָרְבִין בְּחוֹמֶץ מָזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת. תַּנִּי מְעָרְבִין בְּשֶׁמֶן מָזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת. רִבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק כְּדֵי לִטְבּוֹל בְּיֶרֶק הַנֶּאֱגַד שְׁתֵּי סְעוּדוֹת. רִבִּי יִצְחָק עֲטוֹשָׁיָא אָמַר קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא בְּשֵׁם דּבֵי רִבִּי יַנַּאי אֲפוּנִין חַיִין מְעָרְבִין בָּהֶן מָזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת. לְמִי נִצְרְכָה לְרִבִּי מֵאִיר שֶׁלֹּא תֹאמַר הוֹאִיל וְהֵן מַסְרִיחִין אֶת הַפֶּה אֶין מְעָרְבִין בָּהֶן. דָּג מְלִיחַ מְעָרְבִין בּוֹ. בָּשָׂר מְלִיחַ מְעָרְבִין בּוֹ. בָּשָׂר חַי דְּתַנֵּינָן הַבַּבְלִיִים אוֹכְלִים אוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא חַי מִפְּנֵי שֶׁדַּעְתָּן מְקוּלקֶלֶת. רִבִּי יוּדָן בְּעִי הָדָא כלקירא הוּא וְאִילֵּין כּוּתָאֵי אָכְלֵי מִינָהּ חַיָיה הִיא מְעָרְבִין בָּהּ. שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת בְּשֵׁם רַב פְּעָפוּעִין וְגֻדְגָּדָנִיּוֹת וַחֲלוּגְלוּגוֹת מְעָרְבִין בָּהֶן. בְּעוּן קוֹמֵי הֵיידָן וִינּוּן אָמַר לוֹן קַקּוּלֵי וְהִנְדְּקוּקֵי וּפַרְפָּחִינֵיה.

פירוש פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ח׳:ד׳

4 אין פוחתין. גבאי צדקה אין פוחתים לעני:

5 בגורן. בשנת מעשר עני אם יש לו לבעל הבית מעשר עני בגורן הרבה לחלק ובאו עניים הרבה לגורן יהוא מחלקן אל יפחות לכל אחד משיעורא דקתני הכא כדיליף הכא מואכלו בשעריך ושבעו תן לו כדי שבעו ובכל השנויין כאן איכא מזון שתי סעודות או כדי ללפת בו פת שתי סעודות:

6 בגורן. דוקא קתני דבגורן בעינן דנותן לכל עני כדי שבעו אבל בבית נותן לו כל שהוא ואינו חושש וכך מפורש בתוספתא:

7 מחצי קב חטים. ואם גורן שעורים הן נותן לו קב וכפל לו בשעורים מבחטים נראה בעיני דהאי תנא מיירי באדום כדמפ' בכתובות סוף פ' אע"פ לא כפל לה שעורים אלא ר' ישמעאל שהיה סמוך לאדום והיו השעורים רעות ובעו כפלים ור' מאיר דפליג עליה ואמר כחצי קב כשיעורא דחטים היינו בשעורים דשאר ארצות ולא פליגי ואם גורן כוסמין קב ומחצה:

8 גרוגרות. תאנים יבשים ובגמ' מפ' שיעורא לתאנים לחים:

9 ומנה דבלה. לאחר שנדרסין בעיגול קרי להו דבלה ושוב אינו מוכרן במדה אלא במשקל ושיעורה מנה דהיינו ליטרא וחצי:

10 פרס. חצי מנה:

11 אורז רובע. רובע הקב:

12 עוכלא תבלין. שמינית שבליטרא:

13 ליטרא ירק. בפ' בצל בתרומות מפ' דליטרא מאה זוז והזוז דרהם ומחצה:

14 עשרה אגוזים חמשה אפרסקים ב' רמונים ואתרוג אחד. מפ' בפ' בכל מערבין דטעמא דהני משום דחשיבי והן דברים ראויין לבא בקינוח סעודה ובכדי שהאדם רגיל להביא קינוח לשתי סעודות מספיק וכן פי' רש"י ז"ל שם:

15 ואכלו בשעריך ושבעו. גבי מעשר עני כתיב בפרשת תבא:

16 אהן צררא סמך הדין בירתא. צרור אחד קטן סומך בירה גדולה שלא תפול כלומר אע"פ שאין בחמשה אפרסקין מזון שתי סעודות ולא דמי שתי סעודות מ"מ פותחין ומרחיבין לב האדם לאכול בהן או לקנח בהן הסעודה ומתיישב דעתו:

17 לאו כוליה מיסתור אלא מיבנו. הטעם שאמרו ראשונים אין זו גבורה לסותרו אלא לבנות ולחדש טעם אחר מדעתך:

18 תינייא ארבע ליטרין. תאנים לחים ארבע ליטרין:

19 וכן לעירוב. השעורים השנויים במשנה ובברייתא גבי מעשר עני מהני נמי לעירובי תחומין דתקון רבנן דלהוו נמי שתי סעודות:

20 הדא דתימא ביין. דסגי בחצי לוג כדתנן:

21 אבל בשמן. לא סגי לעירוב אלא צריך שיהא בו דמי מזון שתי סעודות:

22 לטבול בו. מזון שתי סעודות:

23 שתי סעודות. שיהו דמיו שוין שתי סעודות:

24 מן הירק הנאגד. וכי אמרינן לעיל ליטרא ירק היינו בירק שאין דרכו ליאגד:

25 לר' מאיר. לא ידענא היכא איתיה:

26 דג מליח מערבין. דחזי לאכלו כן וכן בשר מליח נמי חזי לאכלו כן:

27 בשר חי. נמי חזי:

28 דתנינן. בפ' שתי הלחם במנחות:

29 הבבלים אוכלים אותו חי. גבי יוה"כ שחל להיות בע"ש קאי דתנן שעיר של יוה"כ נאכל לערב דהיינו שעיר של מוסף והיינו שעיר הנעשה בחוץ דחטאת הנאכל לזכרי כהונה היא ליום ולילה כדתנן באיזהו מקומן וקאמר דנאכל לערב בליל שבת אע"פ שאין יכולין לבשלו בשבת כהנים בבלים אוכלים אותו חי כדי שלא יעשה נותר מפני שדעתן יפה שאינם אסטניסין אלא חזקו האצטומכא אלמא דאכילה דכתיב גבי חטאת בחי מוקמינן ושמה אכילה ולא מפ' הכא כמה חיובו ושיעורו ובגמ' דילן אמרינן ששיעורו כדי לאכול הימנו שיהו כל השתי סעודות ממנו:

30 בלקירא. מין עשב הוא וקאמר דכיון דאוכלין אותה הכותיים חיה מערבין בה דומיא דבשר חי דגמרינן מבבליים:

31 פעפועין. מפ' לקמן קקולי ופי' רש"י ז"ל יוטלי"ש בלע"ז:

32 גודגדיות. בלע"ז כוליאנדרו והתם מסיק בחנדקוקי מדאי שהן יפות:

33 חלוגלוגות. וירדולאגאש בלע"ז:

« פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ח׳:ג׳:ג׳ פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ח׳:ה׳:א׳ »